פסק דין
1.בפני תביעה אשר בגדרה עותר התובע להורות לנתבעת להשיב לו את כספו ששולם בקשר עם עסקה לרכישת מרצפות ובנוסף לפצותו בגין הוצאות להשבת המצב לקדמותו ובגין עגמת הנפש.
2.אין מחלוקת כי התובע רכש מהנתבעת מרצפות. הרכישה מתועדת ברצף של מסמכים חשבונאיים. מדובר במרצפות בגודל 60/60, בצבע שחור, מסוג "מט פול בודי". התובע ריצף את המטבח בדירתו, ולאחר הריצוף חזה כתמים משמעותיים על גב המרצפות, אשר לא ניתן היה להסירם. התובע העיד כי בעת שרכש את המרצפות בדקן היטב, והן היו ראויות. ואולם, לאחר העבודה, המרצפות ספגו ככל הנראה את חומרי הבנייה, ולא ניתן היה עוד לנקותם.
2.אין מחלוקת בעניין עצם מצבן של המרצפות לאחר התקנתן. יחד עם זאת, הנתבעת טענה כי מדובר במחדלו של התובע, אשר ביצע את הריצוף באמצעות חומרי בנייה, צבעים ושפכטל שלא על פי התקן הישראלי, וכך הזיק למרצפות (ר' למשל ס' 3 לכתב ההגנה). הנתבעת הפנתה את תשומת הלב לכך שהתובע הוא קבלן שיפוצים במקצועו, ולדבריה היה עליו לדעת כיצד לרצף. בנוסף, נטען כי "התקן הוא חוק" והיה על התובע לעיין בו וללמוד מהם החומרים שבאמצעותם יש לבצע את הריצוף, וכיצד יש לטפל במרצפות.
3.במחלוקת זו, אני סבורה כי ידו של התובע על העליונה. הטעם לכך נעוץ בזה שהנתבעת יודעת מהם המוצרים שהיא מספקת, ויש בידה מידע רלוונטי אשר עליה למסור ללקוח. נציג הנתבעת הודה כי נספח א' לכתב ההגנה – המפרט את דרכי "הגנה, ניקוי ותחזוקה" – לא נמסר ללקוח. לדבריו, אין זה מקובל. ואולם, ראוי לספק מוצר יחד עם הוראות והסברים, שיש בהם כדי להנחות את הלקוח בדבר דרכי הטיפול והתחזוקה של המוצר. מקום בו הספק אינו מספק את המידע שבידו, הוא עשוי לשאת באחריות כתוצאה מכך.
4.יושם אל לב, כי הנתבעת הסכימה ליטול על עצמה אחריות לאירוע ואף נסחה הסכם פשרה. לפי נוסח ההסכם, נספח ה'4 לכתב ההגנה, על הנתבעת להשיב לתובע את התשלום עבור המרצפות, ובנוסף פיצוי בסך 1,300 ₪. בפועל, ההסכם לא נכרת, מחמת שהתובע ביקש פיצוי גבוה יותר.
5.בעניין הנזק, עיינתי בחוות דעתו של מומחה התובע, מר זיו מאיר ברק (מיום 5.11.2010). המומחה ציין: הריצוף סופג לכלוך, שמן, נוזלים, אבק ואריחים ספציפיים באיכות ירודה ביותר ואינם עומדים בתקן הישראלי 1555 לריצוף קרמי". הנתבעת חלקה על טענה זו והציגה תעודת בדיקה של מכון התקנים. לפי תעודה זו מדובר באריחים מסוג א'.
6.אני מוכנה לצאת מתוך הנחה שהמרצפות עומדות בתקן הישראלי, כנטען על ידי הנתבעת. יחד עם זאת, היה על הנתבעת להנחות את הלקוח בדבר רגישותן של המרצפות והאופן המיוחד שבו יש לטפל בהן – כעולה מ"נספח ההגנה" שצורף לכתב ההגנה. מחדל זה הוא אשר מקים את חבות הנתבעת בהליך דנא.
7.על הנתבעת להשיב לתובע את הסכומים ששילם בגין המרצפות: סך של 923 ₪, בצירוף הצמדה וריבית כחוק, מיום 21.9.2010 ועד התשלום בפועל (לפי קבלה); סכום נוסף בסך 509 ₪ בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 3.10.2010 ועד התשלום בפועל (לפי קבלה); וסכום נוסף בסך 170 ₪ בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 11.10.2010 ועד התשלום בפועל.
8.בנוסף, יש לפצות את התובע בגין העלויות לפירוק ופינוי האריחים בסך 1,200 ₪, לפי חוות הדעת מטעמו. בעניין זה, איני מקבלת כי יש לחייב את התובע להסתפק בהדבקה על ריצוף קיים. הדבקה מהווה פיתרון מדרג שני, ואין לחייב את הלקוח בכך.
9.אני מקבלת שיש טעם בדרישה לפיצוי בגין עגמת נפש. ריצוף בית הוא עניין בולט ומשמעותי. הפירוק וההרכבה צפויים לגרום טרחה. על דרך של הערכה – הפיצוי בראש זה יעמוד על סך של 1,500 ₪.
10.אין מקום לחייב את הנתבעת לפצות את התובע בעלות רכישת אריחים חדשים או בגין התקנה מחודשת. התובע העיד כי הוא עצמו ביצע את העבודה.
11.אשר לשכ"ט השמאי – איני רואה מקום לחייב את הנתבעת לשלם הוצאה זו. הנתבעת למעשה קיבלה את דרישת התובע והציעה להחזיר לו את עלויות הרכישה, לרבות פיצוי סביר. ראוי לעודד צדדים לסיים סכסוך בדרכי שלום ומבלי להגיש תביעה. חוות הדעת במקרה דנא הוכנה לצרכי הגשת התביעה, ולאחר ניסיונה של הנתבעת להתפשר בדרכי שלום.
רשות ערעור כחוק לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים מהיום.
ניתנה והודעה היום כ"ו אייר תשע"א, 30/05/2011 במעמד הנוכחים.
איריס סורוקר, שופטת
הוקלד על ידי: תמי דניאל